פרשת ויקהל-פקודי דורשת לשמור על חיי אדם ברחם גם בשבת. שלילת הזכות לחיים של תינוקות שטרם נולדו מהווה הפרה חמורה של האתיקה והמוסר היהודיים.

Parshas Vayakhel-Pekudei demands preserving human life in the womb even on the Sabbath. Denying the right to life of pre-born babies constitutes a serious breach of Jewish ethics and morals.

"כי תשא" מראה לנו שאנו זקוקים לרחמיו העדינים של אב ולנחמה של הזדמנות שנייה ושלישית כדי לגאול את עצמנו בדרך לחיים הממוקדים באלוהים.

Ki Tisa shows us that we need a Father's tender mercies and the consolation of second and third chances to redeem ourselves along the way to God centered living.

החברה העמלקית הייתה מושחתת לחלוטין על ידי חטא, רשעות והקרבת ילדים. הם היו מעבר לגאולה והיוו איום קיומי על חברה חדשה של אנשים המתמקדים באלוהים.

Amalekite society was wholly corrupted with sin and evil and child sacrifice. They were beyond redemption and posed an existential threat to a new society of God centered people.

בהתבוננות מעמיקה יותר בפרשת תרומה, אנו מכירים בכך שמקום משכנו האולטימטיבי של אלוהים נמצא בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, שם נוכחותו של אלוהים יכולה להשפיע על מחשבותינו, דברינו ומעשינו.

Looking deeper into Parshas Terumah, we recognize that the ultimate dwelling place of God is within each and every one of us where God's presence can inform our thoughts, words and actions.

בפרשת משפטים, התרגום המקובל של שמות כא, כב-כג גורם לאובדן דורות יהודיים רבים. הוא מעמיד בספק את היסודות המאשרים חיים של היהדות, ומציב דילמה מוסרית שנראית בלתי אפשרית.

In Parshas Mishpatim the conventional translation of Exodus 21:22-23 results in many Jewish generations lost. It calls into question the life affirming foundation of Judaism, posing a seemingly impossible moral dilemma.