אין זה רחום ואף לא רחום להעביר נשים את הזוועה הרגשית, הפסיכולוגית והפיזית של הפלה.

עד כדי כך שההונאות הללו התקדמו, שתינוקות שטרם נולדו נושאים את ההשפלה הכואבת של האשמה, האשמה והעינויים המשפטיים עד מוות על כישלונות החברה וחסרונות הוריהם. כישלון מוסרי זה מצד רוב הממשלות מזמין את אובדן הריבונות הלאומית.

השקפות מתירניות על הפלות ביהדות עקב מחלת נפש של האם מונעות מחיים מבני המשפחה הפגיעים ביותר שלנו, בהתבסס על סיפורים פרימיטיביים על אתגרי בריאות הנפש. השקפות אלו מתעלמות מהייסורים הרגשיים של האם לאחר מות ילדה ואינן מציעות הזדמנות לריפוי לאחר מכן. הן מתעלמות מהתערבויות תומכות וטיפוליות המקלות על בעיותיה הנפשיות של האם ומגנות על חיי תינוקה.

אנו יודעים שהפלה היא הרס מכוון ואלים של תינוק שטרם נולד. אנו יודעים שמעשה זה פוגע באמהות ובאבות בדרכים רבות. בהתאם לכך, אנו מספקים תמיכה מוסרית ומעשית המצילה את התינוק וההורים מפגיעה, בדיוק כפי שהיינו עוזרים להורים לפעוט למצוא פתרונות מצילי חיים לבעיות חייהם.

הפיכת תינוק ברחם ל"מים גרידא" סיפקה במקור סליחה לתינוק שמת באופן טבעי ברחם, אירוע שאינו בשליטתם של הורים אוהבים. כעת, הכחשת קיומו של תינוק שטרם נולד מספקת סליחה לאלו שהורסים במכוון חיים תמימים ברחם.

מכיוון שלכל אדם יש ערך פנימי ומטרה שניתנה לו על ידי אלוהים, מדינות המאפשרות הריגת ילדים ברחם מתמודדות עם בעיות חמורות באמת. על פי המרכז לזכויות רבייה, במהלך 30 השנים האחרונות, יותר מ-60 מדינות וטריטוריות ליברלו את חוקי ההפלות שלהן.

כאשר מבוצעת הפלה עם קטיעת גפה לטיפול במצב רפואי אצל האם שמחמיר בהמשך ההריון, היא למעשה מהווה סיכון מוגבר לחיי האם. הטיפול המועדף הוא לידה מוקדמת באמצעות ניתוח קיסרי כדי למזער את הסיכון לאם ולמקסם את סיכויי ההישרדות של התינוק.

ישעיהו אינו פופולרי בקרב הממסד. הוא מטיף אתיקה ומוסר תורניים על פני פוליטיקה מתקדמת ופרקטיקה דתית, ומעורר סלידה בקרב האליטה השלטת של זמנו, שכוחה וסמכותה מאוימים על ידי קריאותיו של הנביא לחזור לתלות באלוהים למחייתם וביטחונם.

כעת, כמו בתקופת המקרא, עתידנו תלוי בשיקום הקדושה הן בחיינו הפרטיים והן במנהגינו הדתיים, כמו גם בקביעת מדיניותנו הלאומית.

פחדו של עם מוסרי מפני גן עדן מגמד את פחדו מפני האויב ומבטיח ניצחון בקרב. רחמי הגן עדן נשארים עקביים, בניגוד לגחמות דעת הקהל.