פרשת שמיני מלמדת אותנו שתזונה נקייה ועסק מלוכלך של קורבנות ילדים אינם הולכים יחד. הימנעות מדם בבשר ותמיכה בשפיכת דם נקי ברחם אינן פעולות תואמות.

פסח מבטיח גאולה מעבדות ומוות, הזדמנות פלאית לחיים, חירות והגשמה רוחנית, הזדמנות שבתחילה הוערכה ואימצה, אך עד מהרה בוזבזה.

פרשת צו חושפת את השילוב הפיזי והרוחני הדרוש כדי לשמור על האש הפנימית שלנו בוערת לאורח חיים קדוש, חיים שמתחילים בהתעברות ונמשכים עד למוות טבעי.

פרשת ויקרא מגדירה מעשים רעים ומראה לנו כיצד לקבל את רחמי האל. למרות שאגנוסטיות ואתיקה מצבית מטשטשת את הבהירות המוסרית, ומובילה לבלבול וייאוש, ניתן להשיב את הריפוי והשלווה הנפשית.

בעוד שישראל מנהלת מלחמה רב-חזיתית להשגת שלום, מתנהלת מלחמה נגד תינוקות ברחם ישראל מאז אישור ההפלה בשנת 1977.

פרשת ויקהל-פקודי דורשת לשמור על חיי אדם ברחם גם בשבת. שלילת הזכות לחיים של תינוקות שטרם נולדו מהווה הפרה חמורה של האתיקה והמוסר היהודיים.

"כי תשא" מראה לנו שאנו זקוקים לרחמיו העדינים של אב ולנחמה של הזדמנות שנייה ושלישית כדי לגאול את עצמנו בדרך לחיים הממוקדים באלוהים.

החברה העמלקית הייתה מושחתת לחלוטין על ידי חטא, רשעות והקרבת ילדים. הם היו מעבר לגאולה והיוו איום קיומי על חברה חדשה של אנשים המתמקדים באלוהים.

בהתבוננות מעמיקה יותר בפרשת תרומה, אנו מכירים בכך שמקום משכנו האולטימטיבי של אלוהים נמצא בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, שם נוכחותו של אלוהים יכולה להשפיע על מחשבותינו, דברינו ומעשינו.

בפרשת משפטים, התרגום המקובל של שמות כא, כב-כג גורם לאובדן דורות יהודיים רבים. הוא מעמיד בספק את היסודות המאשרים חיים של היהדות, ומציב דילמה מוסרית שנראית בלתי אפשרית.