נאמנות עיקשת לחוק המוסרי של אלוהים בתוך כאוס אינה מבחן קטן עבור בני ישראל המשוחררים. חלקם מאמצים אותה; חלקם מקבלים חלקים ממנה, חלקם דוחים אותה לחלוטין.

בימינו, בריחה מחטא, בושה, אשמה וכישלון מוסרי אינה מתרחשת עוד באמצעות הוצאה להורג או גלות. בריחה מגיעה מחיים ששוקמו על ידי השלכת גישות חילוניות ואימוץ עקרונות קדושים במסע חיינו.

היהדות מקדשת את כל חיי האדם מרגע ההתעברות, לכן חיוני לאזן בין חמלה לאם פגיעה לבין חוזק האופי הנדרש כדי לכלול את רווחת התינוק ואת חובות האב בפתרון הבעיות העומדות בפניה.

מותם של מיליוני תינוקות ברחבי העולם מדי שנה הוא מחלת נפש קשה .שכולם חשים בה, אך מעטים מכירים בה

"אם שמעת תשמע בקול ה' אלהיך ועשית הישר בעיניו, לשמוע מצותיו ולשמור את כל משפטיו, לא אביא עליך את כל המחלות אשר הבאתי על מצרים, כי אני ה' מרפא אותך."

הגאולה המופלאה שלהם משבי ים סוף מספקת הזדמנות ייחודית לחופש ולהגשמה רוחנית, הזדמנות שמוערכת ומאומצת בתחילה, אך מבוזבזת במהרה.

האינטגרציה הפיזית והרוחנית נחוצה כדי לשמור על שריפת האש הפנימית שלנו לקדושה תלויה בעובדה שנולד בעולם הזה.

אנחנו חיים בתקופה שבה אין לנו מקום מפלט שבו נוכל להקריב קורבנות של בעלי חיים כדי לכפר על הטירוף האישי והקהילתי של עבודת אלילים, וגם לא שום הסכמה על מהו טירוף.

מקום המגורים האלוהי האולטימטיבי הוא הישות האנושית, מאגר שנבנה על תכנון מושכל של האדם, שנוצר עם אמא ואבא כאן עלי אדמות. לשכון ולבצע את הרצון האלוהי זו הסיבה שניתנו לנו חיים, ולכן עלינו להגן ולתמוך בחיי אדם מרגע ההתעברות ועד המוות הטבעי.

חכמינו לימדו שפיקוח נפש כולל הצלת תינוקות שטרם נולדו. עיקרון זה עדיין תקף למרות השקפות מאוחרות יותר ואמונות עכשוויות שהניחו אותו בצד על מנת לאפשר השמדת תינוקות ברחם. הדבר מהווה הפרה חמורה של האתיקה והמוסר היהודיים. יתרה מכך, היא מאפשרת התאבדות רוחנית ודמוגרפית מתמשכת לעם היהודי.