ההיסטוריה המקראית שלנו מלמדת אותנו שלידה ואימוץ הן אפשרויות טובות בהרבה מאשר הקרבת ילדים לאחר אונס וגילוי עריות. מחקרים ועדויות עדכניות של נשים שהותקפו מינית מדגישות את הצורך להבין את הנושא בצורה מלאה יותר כדי שכל המעורבים יוכלו למצוא פתרונות בטוחים, מצילי חיים וארוכי טווח.

אין זה רחום ואף לא רחום להעביר נשים את הזוועה הרגשית, הפסיכולוגית והפיזית של הפלה.

עד כדי כך שההונאות הללו התקדמו, שתינוקות שטרם נולדו נושאים את ההשפלה הכואבת של האשמה, האשמה והעינויים המשפטיים עד מוות על כישלונות החברה וחסרונות הוריהם. כישלון מוסרי זה מצד רוב הממשלות מזמין את אובדן הריבונות הלאומית.

אנו יודעים שהפלה היא הרס מכוון ואלים של תינוק שטרם נולד. אנו יודעים שמעשה זה פוגע באמהות ובאבות בדרכים רבות. בהתאם לכך, אנו מספקים תמיכה מוסרית ומעשית המצילה את התינוק וההורים מפגיעה, בדיוק כפי שהיינו עוזרים להורים לפעוט למצוא פתרונות מצילי חיים לבעיות חייהם.

הפיכת תינוק ברחם ל"מים גרידא" סיפקה במקור סליחה לתינוק שמת באופן טבעי ברחם, אירוע שאינו בשליטתם של הורים אוהבים. כעת, הכחשת קיומו של תינוק שטרם נולד מספקת סליחה לאלו שהורסים במכוון חיים תמימים ברחם.

ישעיהו אינו פופולרי בקרב הממסד. הוא מטיף אתיקה ומוסר תורניים על פני פוליטיקה מתקדמת ופרקטיקה דתית, ומעורר סלידה בקרב האליטה השלטת של זמנו, שכוחה וסמכותה מאוימים על ידי קריאותיו של הנביא לחזור לתלות באלוהים למחייתם וביטחונם.

כעת, כמו בתקופת המקרא, עתידנו תלוי בשיקום הקדושה הן בחיינו הפרטיים והן במנהגינו הדתיים, כמו גם בקביעת מדיניותנו הלאומית.

פחדו של עם מוסרי מפני גן עדן מגמד את פחדו מפני האויב ומבטיח ניצחון בקרב. רחמי הגן עדן נשארים עקביים, בניגוד לגחמות דעת הקהל.

אלפי תינוקות יהודים מתים מדי שנה בהפלות כואבות, גורלם מוכחש, אמותיהם מנוצלות, מנוצלות ונפגעות; אבותיהם נשללים מהאחריות והשמחה של ההורות.

יהודים רציניים ומודאגים, הדוברים את קולם למען רפורמות פנימיות המחזירות את היהדות לתיאולוגיה האותנטית והמאשרת חיים שלה, מהווים איום על הנהגת הממסד, התומכת באותו רוע שהכניס אותנו לצרות בפרשתנו