פרשת קורח: מרד הוא חסר תוחלת

פרשת השבוע שלנו, פרשת קרח, במדבר ט"ז, א'-י"ח, כ"ב, מאירה שוב זרקור על מנהיגות מרדנית בתרבות היהודית המקראית. קרח, לוי שאפתן, מסית למרד כדי לתפוס את הכוח והמעמד שניתנו למשה ואהרון.

מורדי קורח

משה, מכובד מאוד וזוכה לאמון רב כנציג האל, מחזיק בתפקיד המנהיגות הבכיר בחברה המשוחררת. אהרון, הכהן הגדול האחראי על הקורבנות הפולחניים בבית המקדש, מחזיק בתפקיד הדתי הבכיר.

קורח מאמין שזכותו מלידה ושאיפתו למנהיגות רוחנית מזכות אותו בתפקיד כהן גדול. הוא מקדם את הפלת ההיררכיה החברתית והדתית של האומה החדשה. הוא משכנע את משפחתו, שכניו ו-250 שופטים וראובנים מכובדים להצטרף אליו במרד נגד הרשויות שניתנו על ידי אלוהים לאומה.

קורח מבטיח להעלות את חסידיו למעמד כהונה, ונשבע ליצור חברה צודקת ושוויונית ללא הבדלי מעמדות. אלו המתמרמרים על לחצי המצוות היומיומיות מצטרפים לקורח, וכך גם עושי צרות המקווים לנצל את הכאוס.

אלוהים מספר למשה על ההשלכות הקטלניות הצפויות לקרח ולחבריו המורדים אם ימשיכו בתוכניתם. משה מתחנן בפני קורח לסגת, אך קורח מתעלם מבקשותיו.

רעידת אדמה ואש

קורח ו-250 הכוהנים השואפים שלו מתאספים מול המשכן, אוחזים בקטורת, מעשה השמור לכוהן הגדול, אהרון. קהל של קושרים צופים עד שרעידת אדמה קטסטרופלית בולעת את כולם, את משפחותיהם, את בתיהם ואת רכושם החומרי. אש צורכת את הקבוצה החומדת את הכהונה.

רבים בקהילה מאשימים את משה ואהרון בגרימת הטרגדיות הללו. מקרי מוות נוספים מתרחשים כאשר מגפה יורדת והורגת את עושי הצרות. מספר ההרוגים הגדל מניע את אהרון להקריב קורבנות כפרה לאלוהים בשם המורדים. המגפה נעצרת.

הפרק מסתיים בציווי של אלוהים שרק שושלת אהרון תמלא את חובות הכהונה. הלוויים מוצבים לסייע להם.

אזהרותיו של שמואל

קריאת ההפטרה שלנו השבוע היא שמואל א' י"א: 12-22. שמואל הוא צאצא של קורח והמנהיג הרוחני של היהודים בתקופה זו. העם דורש ששמואל ימליץ על המלך הראשון של ישראל. שמואל, בידיעה על תולדות משפחתו הבעייתיות, מהסס.

הוא מזהיר מפני הבעיות העומדות בפני עמו, אשר רוצים להסתמך על מלך ארצי הדורש ציות קיסרי במקום להסתמך על המלך השמימי הדורש ציות מוסרי.

העם מתעלם משמואל ואזהרותיו עד שסופת רעמים עזה מפחידה אותם והם מבקשים מהנביא לעצור את הסערה. קריאת ההפטרה מסתיימת בתזכורת ברורה שדרך האל היא הדרך היחידה לשלום ולשגשוג.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי עָשִׂיתֶם אֶת כָּל הָרָע הַזֶּה וְאַל תִּסְבוּ מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְעַבְדוּ אֶת יְהוָה בְּכָל לִבְבֶּךָ וְאַל תִּסְבוּ כִּי לֹא יַעֲזֹב יְהוָה אֶת עַמּוֹ לְמַעֲמֹן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי נִשְׁבַּע יְהוָה לָעַמּוֹ וְגַם אֶנְכִי חָטָא לַיהוָה לְחַדֵּל מִתְפָּתֵל לְפָנֵיכֶם וּלְלַרְכֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְשָׁמְרוּ אֶל כָּל לִבְבֶךָ כִּי רָאוּ אֶת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לְכֶם וְאִם תַּעֲשֶׂה רָע וְגַם אַתָּה תִּגְרַת מִמְּמַלְכְתָּךָ. שְׁמוּאֵל א' י"ב, י"ט-כ"ה

נפילת שאול

חששותיו המבשרים על שאול מתממשים בסופו של דבר. שלטונו של שאול מתחיל בהצלחה, אך עד מהרה הוא חורג מגבולותיו כאשר הוא נוטל על עצמו את חובת הכוהנים להקריב קורבנות לאלוהים להצלחה בקרב. במערכה צבאית נגד העמלקים, אלוהים אומר לשאול להרוג את המלך אגוג ולהשמיד את שלל המלחמה. עם זאת, לשאול רעיונות משלו.

שאול, אסטרטג פוליטי, מציג את ניצחונו הצבאי בכך שהוא חוסך את חייו של המלך אגוג והולך אותו דרך העיר. כאופורטוניסט חמדן, הוא שומר את שלל המלחמה לטובתו האישית. כאשר מתעמת עם שמואל, שאול מציע לשמואל התנצלות לא כנה שנועדה רק להשיב את המוניטין שלו ואת כתרו. הוא מאבד את שניהם.

יהירות וכאוס

גם לקורח וגם לשאול יש מזג אגנוסטי. הם טוענים לסמכות מוסרית בלתי מוצדקת בחברה היהודית במקום ליישר קו עם מינוי אלוהי. הם פועלים מתוך אמביציה נרקיסיסטית ולא מתוך אמונה בסדר ובחזונו המוסרי של אלוהים. יהירותם יוצרת כאוס והרס מיידיים עבורם ועבור אלה שעוקבים אחריהם.

מנהיגינו השאפתניים המודרניים בעלי מזג אגנוסטי ונרקיסיסטי נמנעים ממרד גלוי ומהשלכותיו המיידיות והדרמטיות. במקום זאת, הם פועלים בעדינות. הם מתחזים לרשויות דתיות ואזרחיות ונהנים מקובלות כמעט אוניברסלית עם מעט התנגדות.

הם לוכדים ושובים עוקבים מבולבלים מבחינה מוסרית באמצעות תמרונים משפטיים המעוותים עקרונות מקראיים וטיעוני צדק חברתי מוטעים המבוססים על חמלה. הנזק ארוך הטווח שהם גורמים הופך לחוסר הסתגלות נורמלי לחיים, מוסתר על ידי אלה שמנחילים אותו ובלתי מוטלת בספק על ידי אלה המאמינים בו.

משה, אהרון ושמואל מתחננים למנהיגים התועים לפרוש הצידה. הם מזהירים את הקושרים המבולבלים להתנתק מסמכות כוזבת. הם מתפללים לאלוהים לרחמים וסליחה. למרות שהם נכשלים בשינוי דעתם של האנשים ובמניעת אסון, מאמציהם מלמדים אותנו שעלינו להתעמת עם הרוע או להיהרס על ידו.

רחמים ושיקום

בשבוע שעבר, פרטנו מנהיגים יהודים המנצלים באופן שגרתי סמכות מוסרית שיפוטית ודתית מפוברקת כדי לגייס תמיכה יהודית כמעט אוניברסלית ברצח באמצעות הפלות חוקיות במשפט היהודי והחילוני. מעשיהם מהווים מרד נגד אלוהים וסמכותו המוסרית ביהדות.

בעוד הכאוס, ההרס והמוות הנובעים מכך גוברים עבור יהודים ברחבי העולם, מנהיגים יהודים בכירים בפוליטיקה ובתקשורת מאשימים מגוון גורמים וסוכנויות שנראים ללא ספק רלוונטיים במידה מסוימת. עם זאת, הם אינם לוקחים אחריות על סדר היום השאפתני והאנוכי שלהם, המרחיק את ישראל ואת העם היהודי מהגנה וביטחון אלוהיים.

 הוא קול יהודי ציבורי פרו-לייף המוקדש לשפיות ויושרה דורית בקהילה היהודית. למרות JPLF  שמאמצינו נופלים על אוזניים ערלות ולבבות קשוחים, אנו עושים כפי שלימד אותנו שמואל. אנו מתמודדים עם עוול זכויות האדם הגדול ביותר של זמננו: הריגתם החוקית של מיליונים על גבי מיליונים על גבי מיליונים של בני אדם חפים מפשע ברחם ומציאות ההפלה בכפייה.

אנו מזהירים מפני מנהיגים שאפתניים הטוענים לסמכות שיפוטית ודתית כוזבת בחברה היהודית. אנו מנחים את חברינו ושכנינו בדרך הנכונה והראויה. אנו דוברים אמת לשקרים ולשקרנים. אנו מתפללים לרחמים. אנו מציעים ריפוי לאלו החפצים בשיקום הברית הקדושה. אנו מדברים בשם אלו שאינם יכולים לדבר בעצמם.

"עלינו תמיד לבחור צד. ניטרליות עוזרת למדכא, לעולם לא לקורבן. שתיקה מעודדת את המענה, לעולם לא את המיוסר״. אלי ויזל. סכנות האדישות. סופר, פרופסור, פעיל פוליטי, חתן פרס נובל וניצול שואה, יהודי-אמריקאי יליד רומניה.

אנא שתפו את הפוסט הזה ברשתות החברתיות שלכם כדי להגביר את המסר שלנו בעולם בעייתי זה. תודה.

ססיליה רוטמן.

יהי הרבה שלום משמיים וחיים טובים לנו ולכל ישראל. אמן.

ססילי רוטמן היא המייסדת והנשיאה של קרן פרו-לייף היהודית. היא מתנגדת לרצח הקשור ססילי רוטמן היא המייסדת והנשיאה של קרן החיים הטובים היהודית. היא מתנגדת לרצח הקשור להפלות בכלל ובקרב יהודים בפרט, ומקוננת על כינון מדיניות חילונית בישראל המובילה לאובדן חיי יהודים ומעכבת את גאולת המשיח. היא מדמיינת ארץ ישראל הקדושה המבוססת על תורה ועולם המכבד את חייו של כל אדם מרגע ההתעברות.

אנא בקרו בבלוג העברי שלנו באתר שלנו בישראל.